סרו ריקו – ההר שאוכל גברים

באחד הטיולים שלי בדרום אמריקה עברתי בשוק העתיקות של רוסריו שבארגנטינה ומצאתי מטבע כסף עתיק מבוליביה (4 סולס מ- 1830). הסקרנות שלי הביאה אותי לחקור את המטבע ומצאתי את מקורו בעיר פוטוסי שבבוליביה, העיר שוכנת במדבר גבוה ובתקופת שלטון הספרדים היא גם הייתה אולי העיר העשירה בעולם.
המקומיים אוהבים להתפאר בכך שבכל הכסף שנכרה בפוטוסי ניתן היה לבנות גשר מכסף עד לספרד, עם מספיק כסף שעוד יועבר על פני הגשר. אולם הפאר הזה עלה בחייהם של מיליוני עבדים מקומיים ואפריקנים.
פוטוסי, שבבוליביה, היא אחת הערים הגבוהות בעולם (יותר מ-4,000 מטר) והיא שוכנת למרגלותיו של ההר ״סרוֹ ריקו״, שפירושו ״ההר העשיר״. האגדה העתיקה מספרת על כרייה מקומית של כסף בידי קבוצות אתניות מקומיות כבר לפני המאה ה-15. הקבוצות השולטות השתמשו בעבדים כדי לכרות כסף, עד פלישת האינקה במאה ה-15. האינקה המשיכו את הכרייה תוך הפיכת המקומיים לעבדים. האירוניה ההיסטורית ממשיכה עם הכיבוש הספרדי במאה ה-16 שממשיך את ׳מסורת׳ העבדות, רק שעכשיו האינקה עצמם הם העבדים.
למרות שאין לכך סימוכין היסטורי, המסורת מספרת על אינקה מקומי בשם דיאגו הוּאלפה, שעצר ב-1544 למנוחה בצד ההר והדליק אש למדורה. כעבר זמן האדמה החלה להתמוסס ונוזל כסוף נזל החוצה. הידיעה הגיעה במהרה לספרדים הכובשים ושנה לאחר מכן החל מפעל כריית הכסף, שסיפק לאימפריה הספרדית כרבע מעושרה – למשך 250 שנים.
תנאי העבודה הקשים, שכללו עבודה בחום הכבשנים ללא אוורור, נשימה של אבק ומאוחר יותר חשיפה לכספית (אשר שימשה בתהליך ההתכה), שלא לדבר על דלילות האוויר בגובה הרב. אחוז התמותה הגבוה דילל את האוכלוסיה המקומית וכן את אוכלוסית החמורים, ששרדו כשלושה חודשי עבודה עד שמתו. הספרדים החלו לייבא עבדים מאפריקה.
גילוי הכסף הביא לנהירה המונית לפוטוסי שהפכה במהרה לאחת הערים הגדולות בעולם באותה תקופה עם 160,000 תושבים. ההערכות הן שב-300 שנות כיבוש וכרייה (עד 1825), גיוסו כ-22 מיליון ׳עובדים׳ ונהרגו יותר מ-8 מיליון אפריקנים ומקומיים כתוצאה מתנאי העבודה הקשים. לא קשה להבין מדוע ההר קיבל את כינויו המקומי ״ההר שאוכל גברים״. תנאי העבודה הקשים ואחוז התמותה הגבוה הביאו את העובדים המקומיים לצרוך קוקאין (באמצעות לעיסת עלי צמח הקוקה) ולסגוד לאל ״טיו״ (הדוד): אל השאול, זאת נוסף על אמונתם הנוצרית. בכל מכרה אפשר למצוא לפחות פסל אחד של טיו, הדומה לשטן עם קרניים ואשר מקבל מנחות של סיגריות, עלי קוקה ואכוהול.
הכסף המותך של פוטוסי עבר עיבוד למטבעות שנקראים Cobs, אשר הוכנו בעבודת-יד. למשקל המטבע היתה חשיבות עליונה ורבים מן המטבעות עברו ״קיצוץ״ ידני שיביא אותם למשקל הנדרש, דבר אשר מאפיין את צורתן מטבעות הבלתי-אחידה של ה-Cobs. מטבע טיפוסי בשנת 1600 הציג בחזיתו את הערך, סימון המטבעה, תו-תקן (על פי בדיקת Assayer) ואת סמל המלוכה של ממלכת הפסבורג ובצידו האחורי סמל האריה מליאון וסמל ארמון קאסטיל מארבעת צדדיו של ״צלב ירושלים״. ב-1672 הוקמה המטבעה הראשונה בפוטוסי, אשר הפיקה מטבעות כסף מוטבעים וסטנדרטיים.

המטבעות הספרדים שימשו ברחבי המושבות הספרדיות בצפון ודרום אמריקה ויוצרו במטבעות במקסיקו, קולומביה, גואטמלה, צ׳ילה, הרפובליקה הדומיניקנית, ונצואלה, ניקרגואה, פרו ועוד. סמל המטבעה בפוטוסי כולל את האות הלטינית S עם קו אנכי החוצה אותה ויש הרואים בסמל זה את מקור סמל הדולר המודרני.
ערכם של המטבעות החדשים יותר, שיוצרו במטבעות, נמוך יותר, בדרך כלל, מערכן של מטבעות ה-Cobs והוא יכול לנוע מ-10 דולר ועד כ-200 דולר. מטבע כסף ממטבעה נסחר בארה״ב במחיר ממוצע של 60 דולר. מטבעות Cobs נסחרים בטווח של בין 100 דולר למטבע קטן ולא שמור ועד לאלף דולר למטבע איכותי ושמור בערך של 8 ״ריאל״ ספרדי.
ערך המטבע נקבע בעיקר על ידי מידת הפירוט שנותרה על המטבעות הישנים והשחוקים. מטבעות שמורים עדיין צצים ברשתם של מחלצי אוניות, המנסים (ומצליחים) לאתר אוניות שנטרפו בים במסען להוביל כסף לספרד.
נראה שהמאה ה-21 אינה עושה חסד עם העיר, אשר עדיין מתקיימת מכריית מתכות, כגון פח, עופרת, אבץ וכסף ונשלטת על ידי חברות ענק, הנהנות מחוסר ביקורת ממשלתית ועושות במכרה כבשלהן תוך תשלום זעום לעובדים.
התוצאה של מאות שנות כרייה היא קיומן של 600 מכרות וכמאה קילומטרים של מנהרות, החוצות את מעבה ה׳הר העשיר׳ כשתי וערב. כמות המנהרות הפכה את הכרייה למסוכנת במיוחד עקב החשש מהתמוטטויות ועדות לכך היא התמוטטות פנימית של כיפת ההר. כיום תיירים אף מוזהרים מביקור במכרות. אימרה ספרדית, הנהוגה עד היום אומרת: ״עם שווי של פוטוסי״ שמשמעותה ״שווה הרבה״, השאלה היא ״למי?״

בתמונה: מטבע כסף משנת 1830 עם דמותו של המצביא בוליבר, אשר שחרר את המושבות משלטון ספרד.