נפל האסימון

אני מדור החור באסימון והקסטה עם העפרון. במסגרת התחביב שלי של איסוף מטבעות כמובן נימשכתי לאסימון והחלטתי ליצוק אסימון מזהב (אולי על שרשרת לחברה ולהגיד לה: ״הנה אסימון שתוכלי להתקשר לאלי״).

האסימון הוא מין מטבע שאינו מטבע. לפני כניסת הטלפונים הסלולריים בשנות ה–80, האמצעי היחיד להתקשר למישהו ״על הדרך״ היה באמצעות טלפנים ציבוריים שהיו פזורים ברחבי העיר. בשיאם פעלו כ–13,000 מכשירי טלפון ציבורי בישראל. אמצעי התשלום במכשירים האלה היו אסימון מיוחד שהונפק על–ידי הדואר. הרעיון היה ליצור ״מטבע״ שהערך שלו משתנה לפני השינוי בעלות השיחות. מסיבה זו בדיוק היו אנשים שקנו אסימונים כאפיק השקעה וחיכו שהמחיר שלהם יעלה כדי למכור אותם ברווח. השימוש באסימונים בישראל החל ב–1953 ושימש כתשלום לשיחות טלפון עד סוף שנות השמונים, עם כניסת הטלכרט לשימוש.

האסימון, שהיה שווה ערך לכסף, היה גם קורבן לסוגי רמאויות שונות. ילדים נהגו לקשור חוט דק לאסימון, לשלשל אותו לטלפון הציבורי ומהשיחה החלה, למשוך במהירות את האסימון חזרה, לפני שייפול למכונה; המונח ״נפל לו האסימון״ שמשמעותו: סוף–סוף הבין משהו, מתייחס למכניקה של מכשיר הטלפון הציבורי, שעצרה את האסימון מלרדת לקופת המכשיר עד שהשיחה התחילה, אז האסימון השתחרר ואפשר היה לשמוע אותו נופל. פשע חמור יותר היה שוד טלפון ציבורי.

עד שנות ה–60 הוטבעו האסימונים, שיוצרו מנחושת, בבריטניה והטלפונים הציבוריים שימשו רק לשיחות מקומיות, כלומר לא לשיחות בינעירוניות. עם פריסת קווים בינעירוניים החלו בהחלפת המכשירים לחדשים ונוצר צורך באסימונים חדשים בחו״ל. ב–1981 החל ייצור מקומי של אסימונים: צידו הקדמי של האסימון מחורץ (כדי להתאים לחריץ המיוחד של מכשיר הטלפון הציבורי)נושא את סמל הצבי של הדואר, את שנת ההטבעה ואת המלה ׳טלפון׳ בעברית ובערבית. על צידו האחורי מוטבעות המלים ״דואר ישראל״ ודימוי של חוגת טלפון: הספרות 0-9 בתוך עיגולים קטנים ועל–יד הספרה 0 ״צ׳ופצ׳יק״ קטן שהיה למעשה מעצור ממתכת על החוגה שנועד למקם כל סוף חיוג באותה נקודה. במרכז האסימון היה חור, שלימים נודע שנוצר פשוט כדי לחסוך במתכת.

אגב, האסימון שיצקתי הוא למכירה.

תשמרו על קשר ושבוע טוב